הכרזה על העיר באר שבע כיישוב בעל עדיפות לאומית לצורך ביסוסה כמטרופולין אזור הנגב

נושא ההחלטה:

הכרזה על העיר באר שבע כיישוב בעל עדיפות לאומית לצורך ביסוסה כמטרופולין אזור הנגב

מחליטים:

בהתאם למדיניות הממשלה ולקווי היסוד שלה בדבר פיתוח אזור הנגב ובהמשך להחלטות הממשלה מס' 5154 מיום 14.10.2012 בעניין הכרזה על באר שבע כיישוב בעל עדיפות לאומית לצורך ביסוסה כמטרופולין אזור הנגב; מס' 546 מיום 14.7.2013 בעניין אימוץ המלצות הצוות הבין-משרדי לעדכון התכנית הלאומית לפיתוח הנגב לאור יישום המהלך להעתקת מחנות צה"ל לנגב; מס' 2025 מיום 23.9.2014 בעניין תכנית רב שנתית לפיתוח הדרום, להכריז על באר שבע כיישוב בעל עדיפות לאומית לצורך ביסוסה כמטרופולין אזור הנגב ולפעול לפיתוחה כמפורט להלן בהחלטה זו:

1. לגבש תוכנית עבודה ותוכנית תקציבית בין המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, אגף התקציבים במשרד האוצר, משרד הבינוי והשיכון ועיריית באר שבע, לבנייה ולשיפוץ מבני ציבור ותשתיות ציבוריות. פיתוח תשתיות ומבנים בעיר העתיקה ובשכונות הוותיקות, שיפוץ ושדרוג תשתיות השוק העירוני, פיתוח כבישים, פרויקטים תיירותיים ופרויקטים מחוללי שינוי. גיבוש התוכנית ייעשה בשיתוף המשרדים הרלוונטיים, לפי העניין, בין היתר כדי למנוע מימון יתר לאותה פעילות.

2. התקציב המוקצה לפי החלטה זו יופעל לצורך  בנייה ושיפוץ של מוסדות ציבור ומתקני תשתית, הנדרשים לצרכי תושבי העיר באר שבע ואזור הנגב הצפוני, בהיותה מטרופולין במרחב צפון הנגב, בשים לב לתוכנית להעברת מחנות צה"ל אל הנגב, בניית פארק הסייבר בבאר שבע ולבנייה מתוכננת של כ-20,000 יחידות דיור בעיר באר שבע, במסגרת הסכם גג אשר נחתם לאחרונה. התקציב ישמש להקמת ושיפוץ מבני ציבור ומתקני תשתית, בהיקפים משמעותיים, שיש בהם כדי לתרום להפיכת באר שבע למטרופולין של צפון הנגב, ולסייע לקליטת אוכלוסייה בהיקף רחב, ואשר אינם מתוקצבים בדרך של היטלים והטלת הוצאות פיתוח.

3. לצורך יישום ההחלטה, אגף התקציבים יקצה למשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל 180 מיליון ₪ בהרשאה להתחייב: 80 מיליון ₪ בשנת 2015, 60 מיליון ₪ בשנת 2016 ו- 40 מיליון ₪ בשנת 2017.

הממשלה רושמת לפניה את השתתפות עיריית באר שבע בתקצוב התוכנית.

עדיפות לאומית

השיקולים להבאת החלטה זו לפי החוק בדבר אזורי עדיפות לאומית:
החלטה זו מוגשת מכוח פרק כ"ו: אזורי עדיפות לאומית, לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט – 2009 (להלן: "החוק"), וזאת לאור השיקולים הקבועים בסעיף 151(ב)(2) לחוק – חוסנו הכלכלי והחברתי של האזור או היישוב ורמת השירותים שבו, ובסעיף 151(ב)(3) לחוק – תכנון הפריסה של האוכלוסייה).

השיקולים להבאת החלטה זו לפי החוק בדבר אזורי עדיפות לאומית פורטו בהחלטת הממשלה מספר 5154 מיום 14/10/2012 בעניין ההכרזה על באר שבע כיישוב בעל עדיפות לאומית. להלן יובאו שוב עיקרי הדברים הרלוונטיים להחלטה זו בצירוף נימוקים נוספים:

העיר מתוכננת להיות מטרופולין במרחב צפון הנגב ולמעשה המטרופולין הרביעי במדינת ישראל. אמצעי המדיניות הממשלתיים הללו נועדו לבנות בנגב כוח משיכה וכושר תחרות כך שבהדרגה האזור לא יהיה זקוק עוד לתמיכה ממשלתית ותושג בו צמיחה כלכלית מתמשכת.

במסגרת תוכנית מתאר ארצית משולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור (להלן: תמ"א 35) פותחה התפישה כי משיקולים של יעילות כלכלית ומשיקולים של השאת הצמיחה במשק בכללותו, יש להרחיב את הפריסה של הפעילות הכלכלית לפריפריה בגישה של "פיזור מרוכז". היינו, חיזוק מוקדים מטרופוליניים ומוקדי משנה בנגב ובגליל, ובתוך הנגב והגליל לרכז את הפעילות הכלכלית במוקדים, כך שייווצרו יתרונות לגודל ותיווצר ההתקבצות המרוכזת הנדרשת לצמיחה כלכלית יעילה. אחת ממטרות תמ"א 35 היא "מתן עדיפות לפיתוח ירושלים כבירת ישראל, הגליל והנגב - בדגש על מטרופולין באר שבע שיהווה מנוף לפיתוחו". בנגב, תמ"א 35 ממליצה לחזק את מטרופולין באר שבע, כך שהעיר וסביבתה יהוו מוקד עתיר ידע ושירותים לנגב בכללותו. דרך ההתערבות המומלצת אינה סובסידיות ומענקים אלא שכלול תנאי השוק והשקעה בתשתיות במגמה לבנות באזור יכולת כלכלית עצמאית בת תחרות. תמ"א 35 מעצימה את האפשרות ליצירת המטרופולין הדרומי על ידי מתן עדיפות מובהקת לנפת באר שבע ובתוכה למרחב המטרופוליני של באר שבע.

בתמ"מ 23/14/4, "תכנית מתאר מחוזית חלקית למטרופולין באר שבע", נקבע כי מטרת העל של התוכנית היא "ליצור מטרופולין – הפיכת הנגב הצפוני לאזור מטרופוליני שבאר שבע במרכזו, כחלופה מתחרה וייחודית למטרופולינים אחרים". מטרות נוספות הינן גיבוש מרחב מטרופוליני איכותי אשר באר שבע היא ליבו המינהלי וצמיחה ופיתוח של המטרופולין לקליטת הביקושים החזויים לדיור.

בתוכנית שאושרה על ידי הולנת"ע, נרשם כי בנגב טרם נוצרה מסה קריטית. באזור מתקיימים אוסף של ישובים ופעילויות, ורק הפיכת המרחב כולו למטרופולין מגובש, מאורגן ואיכותי, תהפוך אותו למוקד משיכה אטרקטיבי ומתחרה למרכז הארץ. רק באמצעות עדיפות מובהקת לפיתוח הנגב הצפוני, לרבות הקצאת משאבים ומאמצים ממשלתיים מאורגנים ומרוכזים, תושג מדיניות הממשלה לחיזוק הפריפריה.

גם בתוכנית "ישראל 2020", נושאים אלו באים לידי ביטוי. התוכנית הדגישה את הצורך הלאומי בריכוז מאמצי הבינוי והפיתוח בשלושה מרחבים מעויירים -  צפון, מרכז ודרום - תוך מתן עדיפות לשתי הפריפריות על המרכז. הצעת החלטה זו נועדה להקצות תקציבים נוספים לחיזוקה של העיר באר שבע כמטרופולין.

באר שבע עומדת לאכלס בתחומה תושבים בהיקף של 20,000 יחידות דיור בשנים הקרובות, באר שבע היא הרשות המקומית היחידה הנמצאת באזור עדיפות לאומית, לפי החלטת הממשלה מס' 667, מיום 4.8.2013, ואשר מתקיימת בה בניה בהיקפים אלו.

עלות קרקע – בנק ישראל פרסם בשנת 2013 דו"ח בשם "התפתחות מחירי הקרקע למגורים בשנים 1998-2012". על פי הדו"ח, בחינה של התפתחות מחירי הדירות ומחירי הקרקע לבנייה רוויה, לפי חלוקה למרכז הארץ ולפריפריה (מחוזות הצפון, חיפה והדרום), מעלה כי במרכז המחירים הולכים יד ביד, בעוד שבפריפריה אלה אינם פני הדברים. בין השנים 2006 ל-2011 עלו מחירי הקרקע ליחידת דיור בבנייה רוויה  במרכז בכ-60 אחוזים וכך גם מחירי הדירות. לעומת זאת בפריפריה עליית מחירי הקרקע הייתה מדודה, כ-15 אחוזים, בשעה שמחירי הדירות התייקרו בכ-50 אחוזים. במונחים מוחלטים, מחיר הקרקע ליחידת דיור במרכז (לא כולל מע"מ) התייקר באותה תקופה ביותר מ-150 אלף ש"ח ומחירי הדירות זינקו בסכום העולה על 500 אלף ש"ח. לעומת זאת בפריפריה מחיר הקרקע עלה בכ-10 אלפים ש"ח והדירות התייקרו ביותר מ-250 אלף ש"ח. בשנת 2011 הגיעו מחירי הקרקעות (לא כולל מע"מ) לשיאם: במרכז המחירים הגיעו לסדר גודל של 450 אלף ש"ח ליחידת דיור לבנייה רוויה ובפריפריה הם התקרבו ל-100 אלף ש"ח; מדובר על כשליש ועל כעשירית, בהתאמה, ממחירה של דירה טיפוסית בת 3.5-4 חדרים. 

לנתון זה יש משמעות. במחירי הקרקע מגולמות הוצאות הפיתוח וגם ההוצאות עבור בניית מוסדות ציבור. ככל שעלויות הקרקע נמוכות יותר, כך התקציב שיעמוד לזכות הרשות המקומית לבניית מוסדות ציבור ופיתוח תשתיות ציבוריות יהיה נמוך יותר משמעותית. על כן, על מנת לבנות מוסדות ציבור ולפתח תשתיות, בעיקר שמדובר באלפי יחידות דיור, נדרש תקציב נוסף של עשרות מיליוני ₪ על מנת לבנות ולפתח את מוסדות הציבור והתשתיות הנדרשות.