קביעת תכניות כטעונות אישור השר לפי סעיף 109 לחוק תכנון והבניה

ההנחיה עוסקת בסעיף 109 לחוק התכנון והבנייה, המקנה לשר הפנים את הסמכות להורות לגבי כל תכנית, כי היא טעונה אישורו. ככל שנקבע לגבי תכנית כי היא טעונה אישור, לא ניתן לתת לה תוקף ללא אישור כאמור.

לאורך השנים נהגו שרי הפנים להאציל את סמכותם לפי סעיף זה ליו"ר הוועדות המחוזיות, ביחס לתכניות בסמכות הוועדה המקומית. אמנם חלק גדול מהתכניות שנקבעות טעונות אישור, מתוקנות ומקבלות תוקף בסופו של דבר, אך תהליך זה מאריך באופן משמעותי את הליכי התכנון.

לפיכך, בהנחיה הקודמת שפורסמה בספטמבר 2022, הודגש הצורך למנוע ככל הניתן קביעת תכניות כטעונות אישור, למעט במקרים חריגים שבהם יש פגיעה בשטחי ציבור, פגיעה באינטרסים ציבוריים, או סטייה מהותית ממדיניות התכנון הארצית והמחוזית. 
כעת, בהמשך להנחיה זו, ובהתאם למדיניות שר הפנים בדבר ייעול וקיצור הליכי התכנון והרישוי, התפרסמה הנחיה נוספת המחדדת עקרונות אלה.

ההנחיה הנוספת מתמקדת בשני היבטים עיקריים:

1. מדיניות בנושא תכניות בינוי ופיתוח: ההנחיה החדשה מדגישה שעל פי מדריך שפורסם על ידי מינהל התכנון, יש להימנע ככל האפשר מקביעה בתכנית של הוראות המחייבות הכנת תכנית בינוי ופיתוח (או מסמך דומה) כתנאי למימושה. קביעה כזו תתאפשר רק במקרים יוצאי דופן, כפי שפורט במדריך, וזאת כדי להבטיח שהליך אישור התכנית יהיה מהיר ויעיל ככל הניתן, ללא עיכובים מיותרים.
2. צמצום הליכי פרסום נוספים: כחלק מרפורמת צמצום ההקלות, וככל שמקודמת תכנית שמטרתה להסדיר הקלות, מדיניות שר הפנים היא להימנע ככל הניתן מתכניות המצריכות פרסום נוסף כתנאי למתן היתר בנייה. כאשר יו"ר הוועדה המחוזית נדרש לבחון תכנית כזו, עליו לוודא שהתכנית מדויקת ומפורטת באופן מספק, כך שלא יידרשו שלבי פרסום נוספים בשלב מתקדם יותר.