נוהל הגדרת מפגע ריח

גזים הנפלטים ממקורות שונים דוגמת תהליכי ייצור תעשייתיים, מתקנים לטיפול בשפכים, כלי רכב, משק החי והצומח, פעילות מסחרית (מסעדות, תחנות דלק וכדומה) ואף פעילות ביתית (חימום ביתי, בישול וכדומה) עלולים לכלול חומרים הגורמים לריח ולהיות מקור למפגעי ריח. 

סעיף 3 בחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961* קובע כי "לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים".

ריח יכול להיות מפגע אם הוא עלול לגרום לתופעות בריאותיות שליליות אצל הציבור הנחשף או לנזק לרווחתו של אדם או להפריע לאדם ליהנות מחייו או מרכושו.

בשל אופיים המיוחד של מפגעי ריח והקושי למדוד ריח כמותית ולקבוע תקנים לריח סביר או בלתי סביר, יש צורך באמות מידה שיאפשרו לגורמי המקצוע להחליט על קיום מפגע ריח לצרכים שונים. למשל, בדיקת תלונות ריח והערכת פוטנציאל מפגעי ריח ממתקנים מתוכננים. מטרת הנוהל היא אפוא להגדיר אמות מידה ודרכי בדיקה שיסייעו בקביעת קיומו של מפגע ריח ובהערכת עוצמתו.

*באדיבות אתר נבוֹֹ