החלטת הממונה בנושא חתימה על עסקת פינוי ובינוי

החלטת הממונה על פניות דיירים מיום 9.8.2019

דיירת קשישה, דוברת אמהרית כשפת אם, אשר אינה יודעת קרוא וכתוב בעברית ואף אינה דוברת השפה, חתמה על עסקת פינוי ובינוי עם יזם (להלן: "ההסכם"). עיקר טענותיה של הדיירת הן, כי היא לא ידעה ולא הבינה מהו המסמך עליו חתמה, פרט לכך ש"חתמה בשביל התחדשות עירונית", ו"כדי שתקבל בית חדש בשכונה", וגם נכון למועד בירור הפנייה, אין לה מושג על מה חתמה. עוד לטענת הדיירת (להלן: "הפונה"), חתמה ללא שעורך דין מטעמה מייצג אותה, ולא ניתן לה עותק של ההסכם. בפנייה מבקשת הפונה "להשתחרר מהחוזה ומהערת האזהרה...". 

נציג היזם טען כי במסגרת כנסי דיירים שנערכו, הן לפני החתימה על ההסכם והן לאחר החתימה עליו, הוסבר לדיירים בפרויקט, ובכלל זה לפונה, אודות משמעות החתימה על ההסכם. 

עורך הדין אשר החתים את הפונה על ההסכם טען כי במועד החתימה הוא הבהיר היטב, לכל חותם, בשפתו, על מה הוא חותם ומול מי הוא חותם, וכי לא קרה שדייר חתם מבלי לקבל הסבר. לעניין הייצוג, עורך הדין שהתיימר לייצג את הפונה לא הציג, במסגרת בירור הפנייה, ייפוי כוח לפיו הפונה אכן הסמיכה אותו לייצגה בפרויקט.  

הפנייה התקבלה. הממונה קבעה כי – 

1. לאור העובדות והראיות אשר הוצגו בפניה, ההסכם בטל.
2. בנסיבות המקרה, משמדובר באישה קשישה שאינה יודעת קרוא וכתוב, שעל פניו, מידת הבנתה את העובדות והנסיבות הסובבות את ההסכם עליו חתמה, כמו גם את תוכנו, הינה מוגבלת ביותר, ראוי היה לעמוד על כך שהחתימה תתבצע בנוכחות בן משפחה שעליו הפונה סומכת.
3. בנסיבות המקרה, אין לראות בהוראה בהסכם, לפיה עורך דין פלוני מייצג את הדיירים לעניין הפרויקט (להלן: "עורך הדין") משום הרשאה לייצוג מטעם הפונה לעורך הדין. עם זאת, ניתן לראות בהוראה כאמור משום הודעה על השליחות, כמשמעותה בסיפת סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965.