גידול בעלי חיים ביישובים הבדואים בנגב – עמדת המשרד

גידול בעלי חיים בקרבת מגורים ובלא תשתיות מתאימות עלול לגרום למפגעים סביבתיים שונים כגון מפגעי ריח, מפגעי מזיקים שונים (זבובים, חולדות, פרעושים, יתושים, עקרבים, נחשים ועוד), מפגעי פסולת (כולל פגרים), מפגעי שפכים ותשטיפים הזורמים למרחב הציבורי, מפגעי רעש, מטרדים שמקורם בשחיטה פיראטית של בעלי חיים ועוד.

גידול בעלי חיים בהיקף נרחב מאפיין הן יישובים בדואים מוסדרים בנגב הן יישובים לא מוסדרים (יישובי הפזורה) בנגב. התושבים מגדלים מגוון רחב של בעלי חיים כגון כבשים, עיזים, תרנגולות, חמורים, סוסים, פרות, גמלים. במקרים רבים הגידול נעשה בחלקם האחורי של מגרשי המגורים וסמוך להם. לעיתים נמצאות מכלאות בתוך תוואי נחל העובר בסמוך ולעיתים מחוץ לאזורי המגורים.

במקצת מהמקרים מדובר במכלאות קטנות, צמודות לבית המגורים המכילות מספר קטן של בעלי חיים (בודדים עד עשרות). ובמקצת מהמקרים מדובר על מכלאות גדולות המכילות כמות גדולה של מאות בעלי חיים. לעיתים גידול בעלי החיים נעשה לשימוש פרטי עצמי, ולעיתים לעסק מסחרי.

החברה הבדואית היא חברה מסורתית העוברת בשנים האחרונות שינויים ותמורות דרמטיות בקצב מואץ. הפער בין סגנון החיים המסורתי המתאפיין בחיי נוודות למחצה וגידול עדרים למרעה לבין אורח החיים המודרני בא לידי ביטוי בהתיישבות בבתי קבע ובנטישה חלקית של נוודות המרעה. אף על פי כן, כיום עדיין אפשר למצוא גידול בעלי חיים המאפיין את אורח החיים המסורתי בתוך שכונות וצמוד לבתי מגורים.

כאמור, גידול בעלי חיים עלול לגרום למגוון מפגעים ומטרדים סביבתיים. במשרד להגנת הסביבה התקבלו בשנים האחרונות תלונות רבות של תושבים על אודות מפגעים ומטרדים שונים הנגרמים להם כתוצאה מכך. 

הסדרת גידול בעלי חיים חקלאיים

גידול בעלי חיים לצרכים חקלאיים הוא עיסוק טעון רישוי המחייב החזקת רישיון עסק מתאים ותקף הניתן בידי הרשות המקומית (רשות הרישוי). המשרד להגנת הסביבה פועל לקביעת תנאים ברישיון העסק שמטרתם להסדיר את ההיבטים הסביבתיים הנובעים מהעיסוק לשם מניעה וצמצום של מפגעים סביבתיים. 

1. המפרט האחיד המגדיר תנאים סביבתיים לרישיון עסק לגידול בעלי חיים קובע בשלב זה את הדרישות רק לגבי גידול בקר, דגים וחזירים.
2. במהלך שנת 2023 צפויה להתפרסם טיוטה להערות הציבור של תנאי מפרט אחיד לגידול צאן הכוללת דרישות סביבתיות שונות ובהם המלצה לשמירה על מרחק מינימלי לדירים חדשים שיוקמו בקרבה לשימושים רגישים בין השאר בתי מגורים, קביעת צפיפות מרבית (מספר ראשי בעלי חיים ליחידת שטח), דרישה לטיפול בנגר, דרישה לטיפול בתשטיפים, דרישה לטיפול בפגרים, בזבל בעלי חיים (פרש בעלי חיים) ובפסולת, נקיטת אמצעים למניעת התפתחות מזיקים שונים ועוד.
3. התנאים הסביבתיים לגידול בעלי חיים דורשים הקמת תשתיות כגון הקמת מבני משק שונים והתקנת אמצעים שונים למניעת מפגעים סביבתיים. נדרש להסדיר תחילה את ההיבטים התכנוניים (תוכנית או היתר בנייה) במוסד התכנון המוסמך לכך לפי העניין.
4. חל איסור על השלכת פסולת בעלי חיים ופסולת בכלל ברשות הרבים. יש לדאוג לטיפול מתאים לפסולת בעלי החיים הנוצרת כתוצאה מגידול בעלי החיים או לדאוג לפינויה ולסילוקה לאתר פסולת מורשה ומאושר על פי כל דין.
5. חל איסור על הגלשת תשטיפים משטח העסק אל רשות הרבים.
6. חל איסור על גרימת זיהום אוויר וריח חזקים או בלתי סבירים.
7. נדרשת נקיטת אמצעים למניעת התפתחות מזיקים.
8. נדרשת החזקת היתרי רעלים (בעבור חומרים מסוכנים) במקרים המתאימים.
9. נדרשת עמידה בדרישות, בהוראות ובהנחיות של רשויות מוסמכות אחרות כגון הנחיות משרד החקלאות הקובעות למשל שגידול בעלי חיים יתקיים במרחק של 30 מטרים מקו בניין לצאן.
10. אשר ללולים, נקבע כי לולי מְטִילוֹת לא ייבנו במרחק הפוחת מ-50 מטרים משימושים רגישים כגון בתי מגורים, וכי לולי פיטום לא ייבנו במרחק של פחות מ-100 מטרים משימושים רגישים כגון בתי מגורים.

עמדת המשרד להגנת הסביבה

ככלל, ביישובים שאינם חקלאיים, עמדת המשרד היא שאין לאפשר גידול חיות משק בשכונות מגורים, בין שמדובר ביישובים בדואיים ובין שמדובר ביישובים שאינם בדואיים. לכן, עמדת המשרד היא שבנייה חדשה של דירים, מכלאות ומתקנים לגידול בעלי חיים תתקיים באזורים נפרדים מאזורי המגורים (העירוניים ולא החקלאיים).

כמו כן, יש לדאוג להסדרת רישיון עסק מתאים ולתנאים סביבתיים המותאמים לפעילות ולעיסוק.

על הרשות המקומית לפעול להתקנת חוקי עזר עירוניים שיכללו התייחסות לסוגיית גידול בעלי החיים ביישובים הבדואיים, בדומה לחוקי העזר של מועצה אזורית נווה מדבר, שגב שלום, רהט.