הנחיות בדבר אי תשלום שכר בשביתה מלאה ותשלום שכר ראוי בשביתה חלקית למעסיקים בשירות המדינה ובמגזר הציבורי

תשלום שכר ראוי בעת שביתה חלקית

שביתות הננקטות במגזר הציבורי עלולות להיות בעלות השלכות משמעותיות כלפי כלל הציבור, כמו גם כלפי צדדים שלישיים, הגוף הציבורי עצמו ומוסדות המדינה. צעדים אלו באים לידי ביטוי לעתים בשביתה מלאה, כלומר הפסקה מלאה של העבודה, ולעתים בשביתה חלקית המכונה גם עיצומים או שיבושי עבודה. בהתאם לקבוע בדין, עובד לא זכאי לשכר בזמן שביתה מלאה, ובזמן שביתה חלקית הוא זכאי לשכר ראוי בגין העבודה שביצע בלבד.

עבור המעסיק, אי-תשלום שכר בעת שביתה, וכן תשלום שכר ראוי בעת שביתה חלקית, הוא כלי מרכזי וחשוב להתמודדות עם שביתה מלאה או עיצומים, המהווה משקל-נגד המאזן את העובדים בעת שהם שוקלים לממש את זכות השביתה המסורה להם. איזון זה אמור להביא לתוצאה כלכלית אופטימלית. כפי שניסח זאת השופט ברנזון במאמרו: "השביתה היא מבחן של כוח, ובמבחן זה מן הראוי שכל צד ידע ויבין שלהשגת יעדיו בשביתה עליו גם לסכן משהו... חלק מהמשחק הוא ששני הצדדים יסכנו בו משהו ממשי. המעסיק – הנזק שנגרם לו או לציבור; והעובדים – לפחות את שכר ימי השביתה" (צ' ברנזון "יחסי העבודה במגזר הממלכתי והציבורי" עיוני משפט ט' (תשמ"ג-תשמ"ד), 461).

ממשלת ישראל קיבלה כבר בתחילת שנות ה-80, החלטה שעניינה אי תשלום שכר לעובדים המצויים בשביתה מלאה או חלקית. בהמשך לכך נקבע בחוזרי הממונה על השכר העיקרון כי עובד המשתתף בשביתה חלקית יקבל שכר חלקי בלבד המשקף את תפקודו החסר בעת נקיטה בשביתה חלקית.

סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, אוסר על גופים מתוקצבים וגופים נתמכים כמשמעותם בחוק להסכים על תשלום שכר מעבר לנהוג לגבי כלל עובדי המדינה אלא באישורו של שר האוצר (סמכות שהואצלה לממונה על השכר). פסיקת בית הדין הארצי אישרה וקבעה כי סמכותו של הממונה מכוח סעיף 29 משתרעת גם על אישור תשלום שכר עבור תקופת שביתה.

הממונה על השכר פועל בהתאם לסמכותו ולדין הכללי, על מנת לוודא שבעת שביתה מלאה או עיצומים, יקבלו העובדים השובתים רק את השכר המגיע להם ולא מעבר לכך, כפי שקבעה החלטת הממשלה בנושא. זאת על מנת לרסן את הצעדים הארגוניים ולאזן את הלחץ המופעל על המדינה במסגרתם, ועל מנת להביא לתוצאה כלכלית מאוזנת והוגנת במשא-ומתן הקיבוצי.