חוק ההתיישבות החקלאית: נוהל עבודה וטפסים

1.    רקע ומטרת החוק:
חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההתיישבות" או "החוק"), חל על קרקע חקלאית שהיא מקרקעי ישראל (כמשמעותה בחוק יסוד: מקרקעי ישראל).
החוק נועד לקדם את ערך העיבוד העצמי: הוא מחייב את מי שמקבל מהמדינה קרקע חקלאית ומכסת מים לעבד את הקרקע ולנצל את המים בעצמו, בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, ולא להעבירם לשימושם של אחרים.
2.    שימוש חורג ומדיניות המשרד 
ככל שמוגשת בקשה להיתר ל"שימוש חורג" (כמשמעותו בתוספת הראשונה לחוק), הבקשה תיבחן ותישקל בהתאם לקריטריונים שנקבעו על ידי משרד החקלאות וביטחון המזון (להלן: "המשרד"), ובכפוף למדיניות מועצת מקרקעי ישראל. הטיפול בבקשות אלו ייעשה לפי נוהל זה.
חוק ההתיישבות מהווה כלי אכיפה נוסף העומד לרשות המדינה, לצד הכלים החוזיים הקיימים בחוזה החכירה שנחתם בין המדינה (באמצעות רשות מקרקעי ישראל) לבין בעל הזכויות בקרקע.
3.    תפקיד הממונה על החוק 
תפקידו של הממונה על ביצוע חוק ההתיישבות הוא כפול, ונוהל זה מתייחס לשני חלקיו:
•    טיפול בבקשות: בחינת בקשות של בעלי זכויות לקבלת היתר לשימוש חורג, לפי סעיף 2 לחוק.
•    פיקוח ואכיפה: ביצוע פיקוח יזום ואכיפה במקרים שבהם עולה חשד להפרת החוק.