החלטת הממונה בעניין הפעלת לחץ לחתום על הסכם ואי היענות לדרישות דייר

פניית דיירת דוברת רוסית כשפת אם שהעלתה שורה של תלונות, שעניינן, בעיקר:
- התנהלות משרד עורכי הדין המייצג את הדיירים, ובכלל זה, אי היענותו לבקשתה לקבל תרגום לרוסית של ההסכם עם היזם (להלן גם: "ההסכם"), ופעילותו מתוך אינטרס של היזם.
- הפעלת לחץ ואיומים מצדו של ב"כ הדיירים ומצד היזם לחתום על ההסכם. 
- אי ביצוע הוראות שונות על-פי חוק התחדשות עירונית (הסכמים לארגון עסקאות), תשע"ז-2017, "בשל אי קיימות בעל  תפקיד המארגן ואי קיימות ההסכם". 

הפנייה נדחתה. הממונה קבעה, כי -
-    חוק התחדשות עירונית (הסכמים לארגון עסקאות), תשע"ז-2017, לא מחייב קיומו של מארגן בפרויקט התחדשות עירונית, אלא מסדיר את התנאים לפעילותו, במידה ובעלי הדירות בחרו לפעול באמצעותו. לפיכך, לטענותיה של הפונה לעניין "אי קיימות מארגן"  אין בסיס. 
-    מן החומר שהוצג עולה, שסירובה של הפונה לחתום על ההסכם נבע, בעיקרו, מחששות שהיו לה בשלושה נושאים: מזגנים, מעלית וחניה. לפי תשובתה של ב"כ היזם ולפי תמליל שיחה שקיימה הפונה עם היזם, היזם התחייב לפתור את כל שלוש הבעיות, פתרון שהיה מקובל גם על הפונה.
-    במידע שהוצג לא נמצא יסוד לטענה בדבר הפעלת לחץ בלתי סביר על הפונה לחתום על ההסכם, כמו גם לטענתה של הפונה כלפי ב"כ הדיירים, בדבר מחויבותו ליזם ולא לבעלי הדירות. 
-    טענתה של הפונה, כי היא יודעת לקרוא ולכתוב טקסטים ברמה סבירה אך אינה מבינה טקסטים משפטיים משאינה מכירה את החוקים עליהם הם מבוססים, משותפת לה ולכל מי שאינם עורכי דין או משפטנים. משום כך, ככלל, במקרים בהם נדרשת הבנה של טקסטים משפטיים וידיעת החוק, אנשים כאמור מסתייעים בעורכי דין או משפטנים. כך גם עשתה הפונה שלא סמכה על עורכי הדין של כלל הדיירים והסתייעה בעורך דין פרטי.